שרעבי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.עניינו של ההליך בתובענה לפיצויים מכוח החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 בגין תאונת דרכים בה טוען התובע שנפגע ביום 18.3.09.

2.על פי כתב התביעה, התובע יליד 1971, מעד בצאתו ברכבו וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בקרסול רגל ימין.

3.התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי.

4.הנתבעת, מבטחת הרכב, כפרה באירוע תאונת הדרכים הן במישור החבות והן במישור הנזק.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסכת הראייתית בתיק, באתי לידי מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשותה של תאונת הדרכים כפי שהוא טוען לה.

6.בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את השתלשלות האירועים באופן הבא:

"החניתי את הרכב בחניה המשותפת שמול הבניין בו אני מתגורר ותוך כדי היציאה מהרכב הנחתי את רגלי בצורה לא נכונה על הרצפה, הרגל הסתובבה ואני מעדתי ונפלתי על הקרקע".

בסעיף 3 לתצהירו הוסיף התובע כי:

"נפלתי תוך כדי היציאה מהרכב, בטרם הספקתי לסגור את הדלת וכשהתרוממתי מהרצפה אף נעזרתי בדלת הפתוחה כדי לקום על רגלי". עוד הצהיר כי "אחרי שקמתי מהרצפה דידיתי לכיוון ביתי ושכנתי שני שטרית אשר פגשה אותי בפתח הבניין הציעה לי את עזרתה אבל אני אמרתי שאסתדר ואיכשהו עליתי לביתי בקומה השלישית. גם לשני סיפרתי שנפלתי ביציאה מהמכונית".

בהמשך הצהיר התובע כי אינו זוכר מה בדיוק אמר לפקידת הקבלה שקיבלה אותו בבית החולים קפלן על אודות נסיבות התאונה. כמו כן הוסיף כי באותה תקופה לא היה מודע לכך שהתאונה היא תאונת דרכים (שם, בסעיף 5).

7.בעדותו תיאר התובע את מהלך האירועים באופן הבא:

"כאשר נעמדתי הייתי ליד הרכב, סמוך לו, פיזית לו, לא הספקתי אפילו לעמוד. כשיצאתי מרכב נעמדתי על רגל שמאל בשנייה עבר, הרמתי את המשקל על רגל ימין הרגל הסתובבה, הכול שברירי שנייה, הכול הלך מהר. כשנפלתי ליד הרכב צמוד סביר להניח שהיה מגע עם הרכב. הייתי איפה שהרכב עצמו. אם הדלת הייתה פתוחה ועדיין אני יצאתי מהרכב נעמדתי על ימין הרגל הסתובבה איבדתי שיווי משקל ונפלתי" (עמוד 9 שורה 1 ואילך). בהמשך הוסיף:" יצאתי מהרכב ברגל שמאל, שמאל הייתה בחוץ קמתי מהכיסא של הרכב, בשנייה עברתי על רגל ימין, כנראה שלא היה לי שיווי משקל טוב, הרגל הסתובבה ימין ונפלתי. לא הספקתי להתמקם, לא היה לי שווי משקל. טרם עמדתי" (שם, בש'13-16).

8.כתימוכין לעדותו העיד התובע את שכנתו, גב' שני שטרית, אשר הצהירה כי פגשה אותו בפתח הבניין כשהוא מדדה וצולע ושמעה ממנו כי סובב את הקרסול כשיצא מהמכונית. על דברים אלו חזרה הגב' שטרית גם בעדותה לפניי.

9.בסיכומיו הפנה התובע לעדותו אשר לטענתו לא נסתרה, ולשיטתו נתמכת בעדותה של גב' שטרית ובהצהרתו על גבי טופס התביעה למל"ל לפיה "יצא מהרכב ומעד לצד ימין".

10.בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את הקשר בין נפילתו לבין השימוש ברכב. כך נטען כי עולה מהודעת התובע לחוקר שאירוע הנפילה התרחש ברחבת החניה, לאחר שהתובע השלים את יציאתו מן הרכב, ובמנותק מעצם השימוש ברכב. עוד נטען כי לאחר התאונה מסר התובע את גרסתו לשלושה גורמים שונים ולפיה מעד בחניית ביתו ללא כל אזכור של קשר לרכב: כך אזכור הרכב נעדר מתיאור נסיבות התאונה בתעודת חדר המיון מיום האירוע (נ/2), במסמך רפואי שנערך ביום 11.5.09 (נ/3) ובגיליון טיפולי פיזיותרפיה מיום 3.3.09 (נ/6) לפיו תיאור נסיבות האירוע מסתכם במעידה "בחניה של הבית". עוד נטען כי בהתחשב במנח גופו של התובע בעת התאונה הרי שגרסתו לפיה נפל ימינה אל הארץ אינה הגיונית.

11.לאחר עיון יודגש כי תביעת התובע במל"ל מציגה גרסה אחרת אשר לאירוע מושא התביעה.

הטופס לתשלום דמי פגיעה במל"ל מחליש את גרסת התובע (מוצג 2 למוצגי התובע).

ראשית, שלל התובע את החלופה בדבר סיווג האירוע כתאונת דרכים, באמצעות סימון המילה "לא" בסעיף ג' לטופס וכן בהותרת פרטים חסרים בחלק ה' לטופס, לו מוקצה חלק נרחב.